לאחר שהגיע להארה, נהג בודהה שאקימוני לשתף את תלמידיו בסיפורים על חייו הקודמים.
בחלקם הוא חי כבן אדם (גבר או אשה) ובחלקם כחיה כזו או אחרת.
סיפורים אלו, המכונים סיפורי ג'טקה (לידה בפאלית), עוזרים לנו להבין את מבוכי הקארמה –
את החוקיות שבאמצעותה מעשים ותוצאות יוצרים את עולמנו.
זה משהו שמאוד קשה לנו לראות בעצמנו כי הרבה פעמים התוצאות מבשילות בגלגול אחר.
למעלה מ-500 סיפורי הג'טקה גם שופכים אור על הדרך הארוכה והמאומצת שעשה הבודהה כדי להגיע להארה,
ומחזקים את ההבנה שמדובר בתרגול ממושך, שיש בו מהמורות וקשיים וגם נפילות.
הסיפורים מעניקים השראה ומכוונים את הבודהיסאטוות השואפים ללכת בדרכו כיצד נכון לנהוג,
ומהן האיכויות הנדרשות על מנת להתקדם בדרך.
הם מאירים את האתגרים המלווים את ההחלטה לחיות חיים מוסריים וכן את הרווחים הנלווים אליה.
לפניכם אחד הספורים הללו המעיד על ערך הנדיבות ועל הנכונות להקרבה כמרכיבים בתרגול הדרך הרוחנית:
באחד מגלגוליו נולד הבודהיסאטווה כפיל ענק.
הוא חי בנווה מדבר מבודד, מרוחק מכל יישוב ומוקף בהרים.
הוא ניזון מעלים ושורשי לוטוס שגדלו במקום, והרווה את צמאונו במי האגם.
הוא הקדיש את זמנו להרהור ולהגיה בסגולות הנעלות.
באחד הימים, כשהיה קרוב לקצהו של נווה המדבר, שמע הפיל בכי של בני אדם שהלך וגבר ככל שהם התקדמו לכיוונו.
מונע על ידי חמלה, שעט הפיל לקראתם וראה לפניו חבורה גדולה של גברים, נשים וילדים, רעבים וצמאים.
מאחר שהבחין בפחד שאחז בהם למראהו, הוא קרא לקראתם בקול אנושי, והסביר שהם אינם צריכים לפחד ממנו.
כשנרגעו, סיפרו לו כי הם גורשו מארצם על ידי מלך אכזר, וכי רבים מהם מצאו את מותם במדבר.
הפיל האדיב הבין מיד כי כמות הפירות בנווה המדבר לא תוכל להספיק לכולם אפילו לא ליום אחד,
וכי עליו להציע להם את בשרו כמאכל, ואת קיבתו כדי שיוכלו לשאת בה מים להמשך דרכם.
הוא הסביר להם היכן יוכלו למצוא את האגם, וסיפר להם שבסמוך לו הם יוכלו למצוא גופת פיל שנפל מראש ההר,
מבלי לגלות להם שזו תהיה גופתו שלו...
וכך, בשעה שהחבורה צעדה לכיוון האגם, הפיל רץ בדרך שונה וטיפס על ראש ההר.
הוא חש אושר רב על מעשהו האצילי ומבלי לחשוב על כאב הנפילה והמוות, השליך את עצמו מראש הצוק.
נווה המדבר רעד כולו מעוצמת הנפילה כמו היתה זו רעידת אדמה.
בינתיים הגיעה החבורה לאגם, והרוותה את צימאונה במימיו.
לאחר מכן הם הלכו בהתאם להנחיות ומצאו את גופת הפיל.
תחילה הם התפלאו לגלות שהגופה דומה כל כך לפיל שזה עתה פגשו, אך תוך זמן קצר הבינו כי מדובר בו עצמו.
הם התמלאו ביראת כבוד על מעשו הנדיב, ופרצו בבכי של הוקרת תודה.
חלק מחברי הקבוצה חשבו שזה לא יהיה נכון לאכול את בשרו של בודהיסאטווה גדול שכזה,
ושעליהם להוקיר את נדיבותו יוצאת הדופן על ידי שיערכו לו טקס קבורה ראוי.
ואולם זקני הקבוצה הסבירו כי הדרך הנכונה להוקיר את מעשהו הנאצל של הפיל תהיה לאכול את בשרו כפי שתכנן.
ואמנם, הם אכלו את בשרו, הכינו לעצמם נאדות מים מחלקיו הפנימיים, וכך חצו את שארית המדבר בשלום.
תרגמה וערכה: איריס שילוני
| 
